... התמונה נבנית בתהליך גישוש אופייני של החומר, תגליות ספונטאניות של צורות, השפעות של הלכי נפש וביקורת מחודשת על כל שלב בתהליך הכיסוי מחדש. יוחאי אלברט נוטה לסיים את היצירה במספר מצומצם של דמויות סמי אבסטרקטיות הצומחות מתוך החלל המופשט וכאילו עטופות בו. בדמויות הוא יוצר צירי התייחסות אנושיים לחלל וכאילו מחצין את התהליך שבינו לבין הנייר ומעביר אותו לדמויות המצוירות.

לעומת הגישה הצבעונית העשירה והישירה המאפיינת את מרבית התמונות, מוצגות בתערוכה סדרה מצומצמת אחרת, בה נעשה תהליך של כיסוי שכבות מן הכהה אל הבהיר, כשהשכבה העליונה הלבנה מצליחה לשקף (למרות החומר המסובך) את הצבעוניות של השכבות שקדמו לה ואת הצורה היסודית של המבנה. גם בדרך זו, שהיא מטבעה מרומזת ודורשת מהצופה מעורבות חזקה יותר כדי לספוג את ערכיה, מעביר אלברט את מאבקיו הפנימיים דרך החומר בצורה משכנעת מאוד

שרה ברייטברג, ידיעות אחרונות, 9 בינואר 1976

 

The painting is built by a typical process of sensing of the material, spontaneous discoveries of shapes, influences of moods and renewed criticism of all stages of the process of renewed covering.

Yohai Albert tends to end his work with a small number of semi-abstract images, they grow out of the abstract space, and as if they are wrapped around him. In the images he creates human axis of relativity in space as if externalizes the process between him and the paper and he transfers it to the painted images.

In contrast to the colorful, rich and direct approach which characterizes most of the pictures, there is exhibited in the exhibition a limited different series in which there is a process of covering layers from the dark to the light. When the upper white layer succeeds to reflect (despite the complicated material) the colorfulness of the preceding layers, and even the basic form of the structure. Also through this way of painting which is naturally implied and demands from the spectator a stronger involvement in order to absorb it's values, Albert transfers his inner struggles through the material in a very persuasive way.

Sara Brightberg, Yediot Ahronot, 1976

 
More Press  |  קטעי עיתונות נוספים